1. בפני תביעה כספית בגין אי תשלום שכר דירה. על פי כתב התביעה, הנתבעים התגוררו בדירה מגורים בבעלות המנוחה, אילנה גטלר, ז"ל, ולא שילמו שכר דירה מאז 15/5/07 ועד לפינויה ביום 31/01/09 (20.5 חודשים). שכר הדירה החודשי עמד על סך של 500 $. חובם של הנתבעים עומד על סכום כולל של 10,250 $ (ובשקלים 44,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה). התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 29/8/11 התירה כב' הרשמת גילה ספרא-ברנע לנתבעים להתגונן בפני התביעה שהוגשה כנגדם.
2. הנתבעים הכחישו את החוב הנטען, לרבות תקופת אי תשלום שכר הדירה. לדבריהם, לאחר שנדרשו לפנות את הדירה, ללא התראה מוקדמת מספקת ושלא כדין, והוגשה נגדם תביעת פינוי וכן תביעה נפרדת לתשלום דמי שכירות בבית המשפט לתביעות קטנות, הגיעו הצדדים להסכם כתוב, לפיו הם יפנהו את הדירה עד ליום 30/1/09. יתרת החוב בקשר עם הדירה, עד למועד הפינוי בפועל, בסך 25,000 ש"ח, תשולם בשיק, לסילוק סופי ומלא של כל התביעות. השיק שנתנו הנתבעים לעו"ד ג'ילו איש לב לא כובד אך כנגד זאת, הם ביצוע העברה בנקאית לחשבונו של עו"ד ג'ילו בסך של 15,000 ש"ח, את היתרה בסך 10,000 ש"ח נתנו לו במזומן ובתמורה, החזיר להם עו"ד איש לב את השיק שחולל.
3. התובעים, הכחישו קיומו של הסכם כאמור, טענו כי הוא מזויף, כי סכום השיק לא שולם וכי החוב הנתבע עומד בעינו.
4.
פטירת התובעת וסוגיית בעלי הדין:
התביעה הוגשה תחילה על ידי המנוחה אילנה גטלר ז"ל, בטרם פטירתה, באמצעות ב"כ עוה"ד מוטי קנייבסקי ו/או ג'ילו איש לב. בתאריך 29/11/11 הודיע ב"כ התובעת על פטירתה של התובעת. בתאריך 23/1/12 הוגשה הודעה נוספת, להודעה צורף צו קיום צוואה לפיו כל זכויותיה של המנוחה בדירה עברו לבתה הגב' אגנס איש לב ולבעלה ג'ילו איש לב, בחלקים שווים, ונאמר, כי עו"ד ג'ילו איש לב ייצג מעתה ואילך את עיזבון המנוחה. עוד צורף להודעה ייפוי כח מטעם אגנס איש לב וג'ילו איש לב לעו"ד קנייבסקי לייצגם. מאז ועד לקראת סיום ההליכים לא הגיש מי מהצדדים כל בקשה בעניין זה, והתביעה המשיכה להתנהל על פי תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בכותרת הסיכומים מטעם התובעים לא נרשמה התובעת כלל אלא, נרשמו "הזוכים על פי צוואתה" ג'ילו איש לב ואגנס איש לב. בגוף הסיכומים, נתבקש בית המשפט להתיר תיקון "פורמאלי" בכתב התביעה לפיו, במקום התובעת יבואו תובעים "חדשים", היורשים כאמור, שהם בעלי הזכויות במקומה. בנסיבות העניין, מכיוון שאינני סבור כי יש בתיקון המבוקש כדי לשנות דבר מבחינת היחסים בין הצדדים לתיק, ובהתייחס לאינטרס העיקרי של שני הצדדים להביא את המחלוקות ביניהם לידי סיום, מבלי צורך לקיים הליכים משפטיים נוספים,
אני נעתר לבקשה ומורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש, כך שמר ג'ילו איש לב ירשם כתובע מס' 1 והגב' אגנס איש לב תירשם כתובעת מס' 2.
ביום 6/1/13 הוגשה, "הודעה דחופה" מטעם התובעים, לפיה הגב' אגנס איש לב ממחה את כל זכויותיה בכספים אשר הגיעו למנוחה מהנתבעים, לטובת בעלה עו"ד ג'ילו איש לב. אין זה מעניינו של הליך זה לעסוק ביחסים בין יורשי המנוחה לבין עצמם.
5. יצוין, כי תפקידו של עו"ד ג'ילו איש לב לא הוגבל לייצוג התובעת בבתי המשפט בלבד. לדברי הנתבעים, כל ההתנהלות בקשר לשכירת הדירה התבצעה מול עו"ד איש לב, הוא זה שערך מולם את ההסכמים, דמי השכירות הועברו לידיו, ומולו התנהלו הליכים קודמים בין הצדדים. עו"ד איש לב אישר בעדותו, כי ניהל את הדירה גם לאורך חיי המנוחה (פרוט' עמ' 18 ש' 30-31). הנתבעים אף טענו בתצהירים מטעמם, כי על אף שהדירה נרשמה על שם המנוחה מטעמים שאינם ידועים להם, הדירה הייתה שייכת למעשה למר איש לב, אשר רכש אותה ונהג בה מנהג בעלים. ב"כ התובעים לא חקר את הנתבעים על דברים אלו.
6. מטעם התובעים העיד מר ג'ילו איש לב בלבד, ומטעם הנתבעים העידו שני הנתבעים וכן מר יצחק מרדכי.
דיון והכרעה:
החוב הנתבע:
7. אומר מיד, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את עצם קיומו של חוב בגין שכר דירה שלא שולם ולא את סכומו.
על פי כתב התביעה ותצהירו של מר איש לב, הנתבעים הפסיקו לשלם דמי שכירות החל מיום 15/7/07. בעדותו של מר איש לב בבית המשפט, לא עלה בידו לתמוך בטענה זאת בראיות חיצוניות ואף לא לבססה בעדותו, על דרך של ידיעה אישית או זיכרון אישי. הוא אישר בעדותו, כי תשלומי שכר הדירה בוצעו בדרך כלל במזומן. בתשובה לשאלה כיצד תועדו תשלומי שכר הדירה השיב כי התובעת ז"ל היתה מנפיקה לנתבעים קבלות אישיות, אך לא היה בידו להציג קבלות אלו. הוא טען כי לא שמר אותן, בגלל שהיו של "אמא של אשתו". כאשר נשאל ישירות, כיצד ידע כי הנתבעים הפסיקו לשלם בחודש 5/07 השיב:
"הם לא הכחישו את זה מעולם, לא היה ויכוח על המועד בו הפסיקו לשלם" (פרוט' עמ' 27 ש' 21 - 28), הא ותו לא.
הטענה כי מועד הפסקת תשלום שכר הדירה לא הוכחשה מעולם איננה נכונה. הנתבעים טענו, לכל אורך הדרך, כי שילמו את שכר הדירה בצורה סדירה, הכחישו במפורש את גובה החוב הנתבע וטענו, כי מלוא חוב דמי השכירות ואף חיובים נוספים, שולמו כולם באמצעות השיק ע"ס 25,000 ש"ח. ראה: בקשת רשות להתגונן; סעיף 5 לתגובה בכתב שהגישו הנתבעים (ביום 4/8/10); סעיפים 3, 4 לתצהיר המפורט שהוגש בתמיכה לבקשת רשות להתגונן (ביום 6/10/10); סעיפים 2, 3 לתצהיר עדות ראשית של שני הנתבעים.
משכך, הנטל להוכיח כי קיים חוב בגובה 44,000 ש"ח, כפי שנתבע, ולבסס את מקור החוב, לרבות מועד הפסקת תשלום שכר הדירה, היה מוטל על התובעים.
משלא עלה בידו של מר איש לב להסביר ולפרט מדוע הוא טוען שהנתבעים הפסיקו לשלם דמי שכירות בחודש 5/07, והתובעים לא הביאו כל ראיה קבילה בעלת משקל כלשהו לעניין זה, לא עלה בידם להרים את הנטל הנדרש להוכחת עצם קיומו של החוב וגובהו.
לא זו בלבד, כאשר התבקש מר איש לב להסביר את החוב הנתבע לא היה מסוגל להסביר כיצד הגיע לסכומים שנרשמו בכתב התביעה ואיך הם מתיישבים עם העובדות האחרות (עמ' 20 ש' 25 עד עמ' 21 ש' 12).
וייאמר, כי גם לו היה בידו של מר איש לב לדעת, בידיעה אישית, ולזכור בברור עניין זה, הרי שהיה מדובר בעדות יחידה של בעל עניין, אשר ככלל, לא די בה כדי להרים את נטל הראיה.